| הגייה והסברים | האות בצורת התעתיק | האות בְּעַרְבִית | שם האות בתעתיק | שם האות בְּעַרְבִית |
|---|---|---|---|---|
| هَمْزَة | הַמְזַה | ء | א | 1. מציין את העיצור א במילה העברית כמו 'רוּח רְפָאִים'
2. ההַמְזַה עשויה לבוא במקרים הבאים:
- מעל או מתחת לאות 'אליף' – أ إ
- מעל האותיות 'וַאוְ' - ؤ
- מעל האות 'יַאא' – ئ - ללא הניקוד הדיאקריטי (שתי הנקודות שלמטה)
- או לבדה על השורה – ء.
3. דוגמאות:
- במילה إِسْرَائِيل (אִסְראאִיל – ישראל) מופיעות שתי המזות. הראשונה מתחת לאות 'אלף', והשנייה מעל האות 'יאא'.
- במילה مَشْؤُول (מַסְאֻוּל – אַחְרָאִי) מופיעה המזה מעל האות 'וַאוְ'
- במילה أَرَاء (אָרַאאְ – דעות) מופיעות שתי המזות.הראשונה מעל לאות 'אלף', והשנייה לבד על השורה. |
| أَلِف | אָלִפ | ا | א | האות אָלִפ ללא ההמזה, היא אָלִפ נחה שמשמשת להארכת האות שנמצאת לפניה, המנוקדת בפַתְחַה (בְּעַרְבִית), או פתח או קמץ (תעתיק).
לדוגמה :
قَال - קָאל |
| بَاء | בַּאאְ | ب | בּ | נהגית כמו האות B או בּי"ת דגושה בְּעִבְרִית, כמו במילה: 'בָּלָגָן'. |
| تَاء | תַאאְ | ت | ת | נהגית כמו האות T או ת"ו בְּעִבְרִית, כמו במילה 'תַּלְמִיד'. |
| ثَاء | תַ'אאְ | ث | ת' | האות הערבית ث (ת׳)
הסבר כללי
האות הזאת נהגית כמו הצליל של הצירוף th באנגלית – אבל חשוב להבין של־th יש שתי הגיות שונות, כפי שניתן לשמוע במילים:
THINK
THERE
דוגמה 1 – THINK
במילה THINK ה־th נשמעת כמו שריקת אוויר עדינה:
רק רוח יוצאת, כמעט בלי קול, משהו בין "ת" רכה ל־"ס" חלשה,
וגם כאן – הלשון יוצאת מעט בין השיניים.
זהו הצליל של האות ث בערבית.
דוגמה 2 – THERE
במילה THERE ה־th נשמע כמו זמזום רך:
יש רטט במיתרי הקול, צליל המזכיר "ז" רכה מאוד,
וגם כאן הלשון נמצאת בין השיניים.
זהו הצליל של ذ (ד׳אל), לא של ث.
סיכום
THINK – שריקת אוויר ללא קול ← ث
THERE – זמזום רך עם רטט ← ذ
הערה על ערבית מדוברת
בלא מעט להגים של הערבית המדוברת לא משתמשים בצליל המקורי של ث (כמו ב־THINK).
ובמקרים רבים מחליפים אותו ב־ت (תַאאְ).
במצרים, לעומת זאת, נהוג להגות את ث כמו האות ס (س). |
| جِيم | ג'ִימ | ج | ג' | נהגית כמו האות G או ג' בְּעִבְרִית, כמו במילים 'גִ'ירָפָה', 'ג'ונגל'. |
| حَاء | חַאאְ | ح | ח | ح - חַאאְ - נשמעת כמו נשיפה חזקה מהגרון - כאילו מנסים לאדות משקפיים או שמוציאים אוויר חם. זה צליל עמוק מהגרון, בלי שום חיכוך קשה. כמו -ח בעברית בהגייה נכונה.
|
| خَاء | חַ'אאְ | خ | ח' | خ - חַ'אאְ - נשמע כמו גרגור/שיעול קל - יש חיכוך חזק בחלק האחורי של הגרון/החך הרך. זה צליל מחוספס ומגורגר. בדיוק כמו ה-ח הישראלית היום יומית.
|
| دَال | דַאלְ | د | ד | נהגית כמו האות D או דל"ת בְּעִבְרִית, כמו במילה 'דָּג'. |
| ذَال | דַ׳אלְ | ذ | ד' | האות הערבית ذ (ד׳)
הסבר כללי
האות הזאת נהגית כמו הצליל של הצירוף th באנגלית – אבל חשוב להבין של־th יש שתי הגיות שונות, כפי שניתן לשמוע במילים:
THERE
THINK
דוגמה 1 – THERE
במילה THERE ה־th נשמע כמו זמזום רך:
יש רטט במיתרי הקול, צליל המזכיר "ז" רכה מאוד,
וגם כאן הלשון נמצאת בין השיניים.
זהו הצליל של ذ (ד׳אל), לא של ث.
דוגמה 2 – THINK
במילה THINK ה־th נשמעת כמו שריקת אוויר עדינה:
רק רוח יוצאת, כמעט בלי קול, משהו בין "ת" רכה ל־"ס" חלשה,
וגם כאן – הלשון יוצאת מעט בין השיניים.
זהו הצליל של האות ث בערבית.
סיכום
THERE – זמזום רך עם רטט ← ذ
THINK – שריקת אוויר ללא קול ← ث
הערה על ערבית מדוברת
כדאי לציין שבערבית מדוברת לרוב לא משתמשים באות הזאת בצורת הצליל של ד'אל. לרוב מחליפים אותה באות د - דַאלְ, או באות ز - זַאי. |
| رَاء | רַאאְ | ر | ר | ر - רַאאְ - נשמע כמו ר' מגולגלת/רועדת מקצה הלשון - הלשון, נוגעת בחניכיים ורועדת במהירות. בדיוק כמו הר' הספרדית/איטלקית המגולגלת. |
| زَاي | זַאי | ز | ז | נהגית כמו האות Z או זי"ן בְּעִבְרִית, כמו במילה 'זְמָן'. |
| سِين | סִינ | س | ס | נהגית כמו האות S או סמ"ך בְּעִבְרִית, כמו במילה 'סַכִּין'. |
| شِين | שִינ | ش | ׂש | נהגית כמו שילוב SH או שי"ן בְּעִבְרִית, כמו במילה 'שִׁלּוּם'. |
| صَاد | צָאד | ص | צ | 1. מאפייני ההיגוי של ص - צָאד:
- מיקום הלשון: קצה הלשון נשאר בדיוק באותו המקום של האות סמ"ך ס (מאחורי השיניים התחתונות). השינוי הוא שבמרכז הלשון נוצר שקע קטן כמו קערה, והחלק האחורי של הלשון מתרומם לכיוון החיך העליון.
- גובה ו"עומק" הצליל: תנועת הלשון הזו יוצרת חלל תהודה גדול יותר בפה ומצרת את הגרון. זה מה שהופך את הצליל מ"ס" רזה ושרקנית לצליל עבה, כהה ו"מלא".
2. במילים פשוטות:
- סמ"ך ס או סִין ס = קלילה, דקה, בעלת צליל שריקה גבוה וקדמי.
- צָאד ص = עמוקה, כבדה ו"שמנמנה" — מפיקים אותה כאילו מנסים לומר סמ"ך, אך תוך כדי שממלאים את חלל הפה באוויר ומנפחים את הגרון. |
| ضَاد | דָאד | ض | ד | 1. מאפייני ההיגוי של ض -דָאד:
- מיקום הלשון: הצליל לא נהגה מקצה הלשון כמו דל"ת רגילה, אלא משולי הלשון (הצדדים שלה). שולי הלשון נלחצים כנגד השיניים הטוחנות העליונות (מימין או משמאל), מה שיוצר תחושת "דחיסה" וחיכוך פנימי בפה.
- גובה ו"עומק" הצליל: זהו צליל עבה ועמוק (אות נחצית), מכיוון שתוך כדי הלחיצה בצדדים, החלק האחורי של הלשון מתרומם לכיוון החיך ונמשך מעט אחורה.
- התוצאה: נוצרת תהודה אחורית חזקה בגרון. הצליל מרגיש כאילו הוא "נבלע" בתוך חלל הפה ולא פורץ קדימה, מה שמעניק לו גוון כהה, עמוק ועטוף.
2. במילים פשוטות:
- דל"ת د = קצרה, חדה, קדמית וקלילה.
- דָאד ض = עבה, דחוסה, מופקת מצדי הלשון והגרון — כאילו הדל"ת קיבלה משקל כבד וצללה פנימה. |
| طَاء | טָאאְ | ط | ט | 1. כיצד הוגים את האות ط - שלב אחר שלב:
- הבסיס ה"רזה" (האות ت): הוגים כמו האות ת"ו או טי"ת רגילה בעברית (כמו במילה 'תמר'). קצה הלשון נוגע בחיבור שבין השיניים העליונות לחניכיים. זו אות קלילה, דקה ונמצאת בקדמת הפה.
- השדרוג ל-ط ה"שמנה": משאירים את קצה הלשון באותו המקום בדיוק, אבל מרימים את החלק האחורי של הלשון (השורש שלה) לכיוון החיך העליון.
- התוצאה: הפעולה הזו יוצרת "חלל תהודה" גדול וסגור יותר בתוך הפה ומכווצת מעט את הגרון. הצליל שיוצא הוא עמוק, מלא והדודִי.
2. ההבדל בקצר ולעניין:
- האות ت (תָא) - מייצרת צליל קדמי, קליל, פה "שטוח". דומה לאות T באנגלית או ת"ו רגילה בעברית.
- האות ط (טָא) - הגרון מעורב, הפה מתמלא באוויר, צליל כבד. דומה לאות טי"ת במבטא מזרחי או תימני עמוק. |
| ظَاء | זָאאְ | ظ | ז | 1. מאפייני ההיגוי של ظ -זָאאְ:
- מיקום הלשון: מניחים את קצה הלשון בעדינות בין השיניים העליונות לתחתונות – בדיוק כמו שעושים באות ذ (או כמו שנושפים את הצליל המודגש במילה 'there' באנגלית). השינוי הוא שבמקביל, מרימים את החלק האחורי של הלשון לכיוון החיך.
- גובה ו"עומק" הצליל: הרמת אחורי הלשון ומתיחת הגרון הופכים את הצליל הדק והקליל לצליל עמוק, עבה ו"שמנמן". זוהי למעשה הגרסה הכבדה והעמוקה של האות ذ.
2. רקע והקשר בשפה:
- אין לנו צליל מקביל לזה בעברית מודרנית (הוא נשמע מעט כמו שילוב של זי"ן עמוקה עם נשיפת שיניים).
- בערבית המדוברת (היומיומית) כמעט ולא משתמשים בצליל המקורי של האות הזו. ברוב המקרים והניבים, דוברי ערבית מחליפים אותה באות ض (דָאד) או פשוט הוגים אותה כמו זי"ן "כבדה" ועמוקה. |
| عَيْن | עָיְנ | ع | ע | נהגית כמו האות עי"ן בְּעִבְרִית, כמו במילה 'עוֹלָם'. |
| غَيْن | עָ׳יְנ | غ | ע' | غ - עָ׳יְנ - נשמע כמו גרגור עמוק וקולי מהגרון, האות רי"ש שרוב הישראלים הוגים. היא נשמעת כמו ה-רי"ש הצרפתית הגרונית. |
| فَاء | פַאאְ | ف | פ | נהגית כמו האות F או פ' רפה (ללא דגש) בְּעִבְרִית, כמו במילה 'פָלָאפֶל.
בְּעַרְבִית לא קיימת פ' דגושה כמו בעיצור P באנגילת. |
| قَاف | קָאפ | ق | ק | האות ق קָאפ בְּעַרְבִית קלאסית:
ההגייה המקורית - נשמעת כמו ק' עמוקה מאוד מאחורי הגרון - זה לא הק' העִבְרִית הרגילה.
הצליל נוצר עמוק בגרון, כמעט מהלוע, והוא נשמע כבד ועמוק. כמו "K" שנדחפה הכי אחורה שאפשר בגרון.
בְּעַרְבִית המדוברת לרוב הוגים את האות הזאת כ-א עיצורית.
לפעמים באזורים מסוימים (אני מכיר שאצל הבדואים) הוגים אותה כ-ג כמו שבְּעִבְרִית .
אבל ישנן מילים שבהם כן שומרים על הגייתה המקורית של האות ق קָאפ, כמו במילה القُـرْآن.
וכמובן שישנם להגים שבְּעַרְבִית המדוברת שכן שמרו על הצליל המקורי בדיבור היום יומי. |
| كَاف | כַּאפ | ك | כּ | נהגית כמו האות K או כ"ף עם דגש בְּעִבְרִית, כמו במילה 'כַּדּוּרֶגֶל'. |
| لَام | לַאמ | ل | ל | נהגית כמו האות L או למ"ד בְּעִבְרִית, כמו במילה 'לֶחֶם'. |
| مِيم | מִימ | م | מ | נהגית כמו האות M או מ"ם בְּעִבְרִית, כמו המילה 'מוּשְׁלָם' |
| نُون | נֻוּנ | ن | נ | נהגית כמו האות N או נו"ן בְּעִבְרִית, כמו במילה 'נֶהֱדָר'. |
| هَاء | הַאאְ | ه | ה | נהגית כמו האות H או ה' בְּעִבְרִית, כמו במילה 'הִגָּיוֹן'. |
| يَاء | יַאאְ | ي | י | 1. נהגית כמו האות Y או יו"ד בְּעִבְרִית, כמו המילה 'יוֹם', 'יָנוּאָר'.
2. האות יַאאְ משמשת גם להארכת האות שלפניה המנוקדת בכַּסְרַה-בְּעַרְבִית, או חיריק או צירה-תעתיק. |
| وَاو | וֲאו | و | ו | 1. נהגית כמו האות W באנגלית כמו במילה 'how'.
2. האות וֲאו משמשת גם להארכת האות שלפניה המנוקדת בדָמַה (ודָמַה הפוכה)-בְּעַרְבִית, או בקובוץ או בחולם-תעתיק. |
| הנה עוד כמה ישויות בעולם האותיות הערביות: | ||||
| הַמְזַה שיושבת על כיסא ي | אִ | ئ | כאן אנו רואים את ההַמְזַה יושבת על אחת משלוש האותיות או "הכיסאות" שלה.
לרוב אנחנו מכירים את ההַמְזַה שיושבת על האות אָלִפ ا, וכאן היא יושבת על האות ي - יַאאְ.
כאשר ההַמְזַה יושבת על האות ي, שתי הנקודות שמתחתיה (כלומר הניקוד הדיאקריטי) מושמטות מהאות.
היא מבטאת את הצליל אִי. כלומר אַלֵף עיצורית עם חִירִיק. כמו במילה 'אִיש'.
היא יכולה לשבת על האות ي באמצע מילה או בסופה. | |
| הַמְזַה שיושבת על כיסא و | אֻ | ؤ | כאן אנו רואים את ההַמְזַה יושבת על האות השלישית משלוש האותיות או "הכיסאות" שלה.
כמו שראינו שההַמְזַה יכולה לשבת על ي - יַאאְ ו- ا אָלִפ, כאן היא יושבת על האות و – וֲאו.
כאשר ההַמְזַה יושבת על האות و, היא נכתבת בצורה הזו: ؤ.
במקרה זה, היא מבטאת את הצליל אֻוּ – כלומר אַלֵף עיצורית עם תנועת הדָמַה-בְּעַרְבִית, קובוץ/שורוק-בתעתיק.
כמו במילים: גֻוּף, טֻוּש, בֻּוּם. | |
| لا | זהו חיבור של שתי אותיות – ل לַאמ ו־ ا אָלִפ, הנכתבות יחד בצורת קישור אחת.
שימוש נפוץ מאוד של שילוב זה במילה 'לא' لَأ | |||
| أَلِف مَقْصُورَة | אַלִפ מַקְסוּרַה | ى | א | האות ى נקראת אַלִפ מַקְסוּרַה (ألف مقصورة).
היא נראית כמו ي יַאאְ בלי הניקוד הדיאקריטי, אבל היא אינה יַאאְ אמיתית - היא בעצם גרסה מיוחדת של אַלִפ.
היא נהגית כמו אַלִפ נחה.
האות הזאת מופיעה רק בסוף מילה, למשל במילים:
عَلًى עָלַא - על, إِلَى אִלַא - אל, شَكْوَى שַכְּוַא - תלונה, مَعْنَى מַעְנַא - מוּבָן, מַשְׁמָעוּת,
בקיצור:
ى = מעין אַלִפ סופית שנראית כמו יַאאְ אך ללא שתי הנקודות והיא מופיעה רק בסוף מילה כ-א' נחה.
בצורת התעתיק היא כתובה כ-א.
|
| تَاء مَرْبُوطَة | תַּא מַרְבּוּטַה | ة | ה | האות ة נקראת תַּא מַרְבּוּטַה (تاء مربوطة).
היא נראית כמו ه הַאאְ עם שתי נקודות מעל (ـة / ة), ונמצאת רק בסוף מילה.
היא הסמן למילה ממין נקבה. כמו ב - مَدِينَة - מַדִינַה, 'עיר'.
היא יכולה להיות מחוברת לאות שלפניה: ـة
דוגמה: مَدْرَسَة מַדְרַסַה בית ספר, كِلْمِة כִּלְמֵה מילה.
או שהיא יכולה להופיע לבדה בסוף המילה ללא אות שמחוברת אליה ة.
حَيَاة חַיַאה חַיִּים, فِكْرَة פִכְּרַה רַעְיוֹן, قُوَّة קֻוַה כּוֹחַ, חֹזֶק, עָצְמָה.
בהיגוי רגיל היא נשמעת "ה" רכה (כמו ה בעברית).
-בשתי הדוגמאות הבאות נראה איך ה-תַּא מַרְבּוּטַה שומרת על צורתה כ-תַּא מַרְבּוּטַה+נהגית כמו האות ت, ואיך היא הופכת להיות ממש ت
1. כאשר יש את שילוב נִסְמָךְ וסוֹמֵךְ (צירוף של שני שמות עצם שיש ביניהם קשר הדוק), והמילה הראשונה מהצמד מסתיימת ב-ة (כמו בְּעִבְרִית). לדוגמה:
كِلْمِة כִּלְמֵה 'מילה'.
בצורת נִסְמָךְ וסוֹמֵךְ:
كِلْمِة الْيٝوم כִּלְמֵת אֵלְיֹומ 'מילת היום'.
כמו שרואים ה-ة בערבית לא הופכת לאות ت אלא רק נשמעת ככה. בצורת התעתיק בחרתי לכתוב אותה כ-ת"ו.
2.כאשר מוסיפים כינוי גוף למילה שמסתיימת ב- ة, למשל אם נרצה לומר חיים שלי حَيَاة חַיַאה יהפוך ל- حَيَاتِي חַיַאתִי, או حَيَاتَك חַיַאתַכּ החיים שלך וכד'.
אז מזה נִסְמָךְ וסוֹמֵךְ?
הנִסְמָךְ - המילה הראשונה, זו שמתייחסת לדבר השייך למשהו.
הסוֹמֵךְ - המילה השנייה, זו שמציינת את הבעלים.
כאשר המילה הראשונה (הנִסְמָךְ) מסתיימת באות ة (תא מרבוטה), היא משנה את צלילה מ-ה ל-ת.
כמו בעברית שהאות ה משתנה לאות ת:
מכונה של כביסה = מכונת כביסה. |
| אין שם | אין שם | ڤ | ב | בּעָרַבִית הקלאסית לא קיים העיצור V. ה- ڤ נוצרה בְּעַרְבִית המדוברת בשביל לבטא את העיצור V שלא קיים בְּעַרְבִית.
אז מילים זרות שבהן מופיע העיצור V, כאשר נכתבות בְּעַרְבִית, הן מקבלות את האות הזאת ڤ. |
| אין שם | אין שם | چ | ג | בּעָרַבִית הקלאסית לא קיים העיצור 'ג' כמו שבְּעִבְרִית. ה- چ נוצרה בְּעַרְבִית המדוברת בשביל לבטא את העיצור ג (כמו כמו G קשיחה), שלא קיים בְּעַרְבִית.
אז מילים זרות שבהן מופיע העיצור G, כאשר נכתבות בְּעַרְבִית, הן מקבלות את האות הזאת چ .
ראוי לציין שבמצרים העיצור G הקשיח משומש במקום ה- ج ג'ִימ באזור שלנו. |